דבר יו"ר הנהגת ההורים הארצית
דבר יו"ר הנהגת ההורים הארצית
הורים יקרים,
בימים אלו חלפו למעלה ממאה ימים לפרוץ המלחמה. עשרות ילדים שנחטפו בידי מחבלי החמאס הארורים, שוחררו, אך אסור לנו לשכוח לרגע אחד שיש עדיין ילדים חטופים במנהרות החשוכות בעזה. הם מוחזקים שם יחד עם הוריהם, סבים וסבתות, צעירים וצעירות שביקשו לחגוג את החיים בפסטיבל הנובה, חיילות וחיילים, שהוריהם וכל מדינת ישראל מחכים לשובם הביתה.
מערכת החינוך חוותה אף היא טלטלה גדולה. הרצון המובן לייצר שגרת מלחמה ולאפשר לילדים מסגרת חינוכית מאפשרת, ייצר מצבים בלתי אפשריים והעמיד סימן שאלה גדול סביב השאלה האם "הכי מוגן שיש", הוא באמת הכי מוגן שיש. אנחנו סבורים שלא, ולכן פעלנו מול כל מקבלי ההחלטות במשרדי החינוך, האוצר ואפילו בוועדת חוץ וביטחון בכדי להעביר מסר חד וברור: לא נקבל עוד את צמד המילים "יהיה בסדר" כראה וקדש. אם יש דבר אחד שאירועי השבת השחורה של השביעי באוקטובר לימדה אותנו הוא לשאול שאלות מבעוד מועד ולא בדיעבד.
לבי יוצא אל הילדים שלנו, אל הדור הזה שחווה שנתיים וחצי של מגפת קורונה קטלנית, התרגל ללמוד מהבית בלמידה היברדית ובזום, נאלץ להתמודד עם משחקי הכוחות וכיפופי הידיים של ארגוני המורים מול משרדי החינוך והאוצר לשיפור שכרם של המורים (שכולנו מסכימים שיש להעלותו, רק לא על חשבון הילדים) וכעת נאלצים ללמוד תחת אש, כשבמאות אלפי בתים ברחבי הארץ אחד או שניים מבני המשפחה נמצאים בקווי החזית בדרום או בצפון.
עם כל הכאב שבדבר ועם כל בשורה על חייל נוסף שנפל במערכה על הבית, אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו את מה שאמרה גולדה בשעתו לסנטור הצעיר ג'ו ביידן: "הנשק הסודי שלנו הוא שאין לנו לאן ללכת". אנחנו נמצאים במערכה על הבית, על דרך החיים שלנו, על מדינת ישראל. המלחמה הזו נכפתה עלינו אבל אנחנו נצא ממנה מחוזקים ומנצחים.
זה ייקח זמן עד שיגיע רגע ההכרעה ולכן נדרש מאיתנו ההורים לקחת מרווח נשימה, לשמש כבסיס יציב אוהב ומחבק לילדים, שאינם יודעים כיצד להביע את מה שהם חשים (פחד, חשש, כעס, דאגה, תקווה ואמונה) ולהוות ביחד עורף חזק ומאוחד.
כולי תקווה ואמונה שנכונו לנו ימים טובים יותר.
שלכם ולמענכם
מירום שיף
יו"ר הנהגת ההורים הארצית